כבר עמדנו על כך שכתובה היא תשלום שמשלם בעל לאשתו אם נהג באופן לא ראוי כפי ההלכה (חוסר אישות, חוסר פרנסה, יחס תוקפני, רצון לא מוצדק {אוביקטיבית} לסיום הנישואין, ועוד)
מכיוון שכתובה משולמת לאישה כאשר הבעל "אשם" בגירושין, רבים חושבים שאם האישה תובעת גירושין זה מוביל לשלילת זכותה לתבוע כתובה כי עצם זה שהיא תובעת גירושין הופך אותה ל"אשמה" בגירושין. מכאן גם ה"משחקים" של הגשת תביעה לשלום בית כאשר למעשה הצדדים רוצים להתגרש.
זו מחשבה שגויה!
השאלה אינה מי הגיש תביעת גירושין. השאלה היא מי גרם למצב שבעטיו מוגשת תביעת גירושין.
כך, לדוגמה, אם האיש בגד באשתו, הבגידה היא הגורם לגירושין ולא עצם הגשת תביעה שתגיש האישה, ולכן האיש יחוייב בתשלום כתובה.
הדברים פועלים גם בכיוון ההפוך: אם אישה, נניח, תבגוד, היא תאבד כתובתה גם אם הבעל יהיה מי שיגיש את תביעת הגירושין.
Comments